למה אנחנו מעבירים את הנורות שלנו דרך בדיקות של חום ולחות?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם ערפל בכל מקום, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולחות תמידית. זה מקום קשה מאוד עבור רכיבי חימום. לכן אנחנו לא פשוט שם את הנורות האלה בתוך קופסה ומקווים לטוב. אנחנו מעבירים כל בקבוק של נורות דרך בדיקות קשות של חום ולחות. אנחנו רוצים שהן יכשלו במעבדה שלנו – ולא בתקרה של הלקוח שלכם.
המאבק נגד הלחות
הבעיה היא שהנורות האלה משתמשות בצינורות זכוכית של קוורץ ובחוטי טונגסטן. כשהנורה עוברת מטמפרטורות קרות מאוד ל-500 מעלות צלזיוס בחדר לח, היא פועלת כמו ואקום. אם האטימה סביב האלקטרודות אינה מושלמת, הלחות נכנסת לתוך הצינור. כשזה קורה, הגז ההלוגן מזהם, והחוט נשרף מהר יותר מהרגיל. כדי למנוע זאת, אנחנו שם את הנורות בחדר בעל לחות גבוהה ובטמפרטורות גבוהות למשך מאות שעות. זה כמו סאונה של גיהנום. אם יש דליפה, נגלה אותה כאן.
חלודה, קורוזיה ובעיות “נסתרות”
הגימור של המראה אינו קיים רק כדי להיראות יפה – הוא גם מכוון את החום למקום הנכון. אבל הבעיה האמיתית נמצאת במקום שבו המראה נפגשת עם המארז. הלחות אוהבת לחדור לתוך המסגרות המתכתיות ולנקודות החיבור החשמליות. אנחנו מחשיפים אותן לערפל מלח וללחות כדי לראות כיצד הן מתמודדות. אם נקודות החיבור מתחמצנות, נוצרים קשרים חשמליים, מה שגורם לירידה במתח, ובסופו של דבר, החיבורים של הנורה נהרסים.
כמה מילים על אוורור
אנחנו מזרימים הרבה הספק לחלל קטן מאוד. זה יוצר הרבה חום. הבדיקות שלנו מראות שהנורות האלה יכולות לעמוד בתנאים קשים, אבל הן אינן קסם. עדיין צריך לוודא שיש מספיק אוורור לנורה. אם המארז כולא יותר מדי חום, החומרים שמגנים על החוטים עלולים להיהרס. אנחנו יוצרים את הנורות האלה כך שיחזיקו מעמד לאורך זמן. רק תנו להן קצת אוורור, והן יעשו את העבודה שלהן לאורך זמן רב.